על הזיכרון

במשך שנים לאחר שסיימתי את התיכון, המשכתי להריח בקיץ, ריח מיוחד ומתוק באוויר. זה היה ריח החופש הגדול.

האם גם לכם קרה דבר כזה? האם הזיכרון הזה באמת התעורר דרך האף? ואיך הוא נרשם?

כל עוד התינוק/ ילד לא מרגיש שום נפרדות מהעולם, זהו מצב שבו העט מודבקת לדף כך שאי אפשר לכתוב אתה. כדי שירשמו אירועים בזיכרון אנו צריכים שהעט תהיה חופשיה ומאונכת לדף. כך גם עם האדם שמתחיל את התפתחותו בתור תינוק. כשהוא ברחם אין זיכרון כי הוא חלק בלתי נפרד מאמו הפיזית, וכשהוא שוכב במיטה עדיין נמצא ברחם בלתי נראית. רק בסביבות גיל 7 מתרחקת העט מהמחברת באופן שבו יכול הזיכרון להיכתב. למרות זאת, ישנם זיכרונות מגיל צעיר יותר. מדובר באירוע מטלטל שיוצר הפרדה של הילד מהעולם, רושם את הזיכרון ואח"כ הילד חוזר למצב חלומי כפי שהיה קודם - מצב של שהייה ברחם בלתי נראית, שחשוב להתפתחותו.

כשהייתי בערך בת 4 היה לילה חורפי סוער והואדי שליד הבית עלה על גדותיו והציף אותו. אבא שהיה ענק, גדול וחזק לקח אותי על הידיים והמים השחורים הגיעו עד למתניו. כך צעד כנגד הזרם והביא אותי לשכנים, להמשך שנת הלילה. ילדת השכנים משכה לי את השמיכה והיה לי קר. היא סתם השתעשעה אבל למרות שזה לא היה זיכרון חשוב - עניין השמיכה, הוא נצרב בי בגלל האירוע שקדם לו זמן קצר קודם לכן. אינני זוכרת מה היה בימים שלאחר מכן, משום שחזרתי למצבי החלומי.

הזיכרון אינו מחשבה, משום שהמחשבות חולפות כמו רוח.בתחילת החיים אנו זוכרים דברים שקרו לנו ובהמשך מתחילים גם לזכור דברים שעשינו. בלי הזיכרון לא הייתה מתאפשרת למידה, ובסביבות גיל 9-10 עוברים לכתוב בעט במקום בעיפרון וזהו שלב שמסמן את עליית המדרגה של התפתחות הזיכרון שלנו. העט והמחברת אינם משל שרירותי....

הידיעה שאני זוכרת קיימת רק בהיזכרות ולא בשלב הרישום, וכך אדם יודע עצמו על פי אוסף הרגעים בהם הוא נזכר.

לפוסט קודם

לפוסט הבא