זהירות, לולאת זמן לפניך

איוֺן טִיכִי התייאש מלמצוא פתרון ונשכב לישון, אך באמצע הלילה העיר אותו מישהו בחללית, שנראה בדיוק כמוהו. טיכי שידע כי הוא לבדו בחללית, התעלם ממנו, ולא התכוון לקום משנתו. רק למחרת בנסותו להעיר את טיכי של אתמול הבין שהוא עבר בלולאת זמן וכך הוא פוגש את עצמו מזמן אחר. אתמול הוא פגש את עצמו מ"מחר" והיום הוא מנסה להעיר, ללא הואיל, את עצמו מ"אתמול".

טיכי במסעו הבודד בחלל, בסיפורי כוכבים של סטניסלב לם, נכנס ללולאות זמן ואפילו מערבולות זמן, ופוגש את עצמו מזמנים שונים. לפעמים אף מכה את עצמו העתידי או מוכה מעצמו ה"עברי", מרוב כעס, תסכול, חוסר הבנה וחוסר שיתוף פעולה. כל הבלאגן התחיל מתקלה בחללית שמצריכה שני אסטרונאוטים או 4 ידיים, כדי לתקנה.

לפעמים אנו זקוקים לאדם נוסף שיעזור לנו לפגוש את עצמנו, ולא רק את עצמי העכשווי אלא גם זה מן העבר או מהעתיד. זוהי עבודת הייעוץ הביוגרפי.

ועוד מתוך אותו סיפור: "אחד הטיכים הציע שהזקן מבינינו יספר את תולדות חייו, ומהן יתברר על מי בעצם הוטל התיקון. הקשיש נשא בתוכו את ניסיונם של כל הטיכים מכל הזמנים...הוא סיפר על בניו ונכדיו, על מסעות קוסמיים שערך במשך למעלה מ 90 שנות חייו, אך מחמת ההתרגשות שכח את המסע הזה…"

כשהייתי חיילת ולא הרגשתי טוב, הלכתי למרפאה. לא ידעתי שאעבור בלולאת זמן ואפגוש שם את עצמי מתקופה אחרת, אך כשהגעתי לשם, ניגשה אלי חיילת שזכרה אותי מהגן וידעה את שמי. נזכרתי בה במעורפל (אחרי הגן כבר נפרדו דרכינו) והיא סיפרה לי איך כשהיינו בטיול בגן-חובה, כמעט ונפלתי לבור עמוק. נזכרתי באירוע והייתי מופתעת מהזיכרון שלה, אפילו את שם המקום היא זכרה.

יצאנו לטיול כל הגן (או אולי כמה גנים?) וישבנו מסביב לבור מאוד עמוק באדמה. ישב שם אדם והסביר כל מיני דברים. בתקופה ההיא הייתי מחוברת לטבע ולהתרחשויות שבו ולא הייתי פנויה להקשיב לכל מיני סיפורים על החיים האמתיים. אינני זוכרת כיצד זה קרה, אך מצאתי עצמי על הבטן, ראשי מטה ואני מתחילה להחליק לתוך הבור. בהתחלה חשבתי שאני יכולה לעצור בכפות ידי, אך הרגבים היבשים והכדוריים של האדמה החליקו תחת ידי ואני רואה כיצד אני מדרדרת ואוטוטו נופלת אל תוך הבור השחור. לא יכולתי לקורא לעזרה משום שלא יכולתי לנשום מרוב מאמץ להתנגד לכוח המשיכה. ברגע שוויתרתי וידעתי שאני נופלת, תפסה ידה של הגננת את קרסולי ומשתה אותי מהמוות.

זמן קצר לאחר מכן שכחתי מהאירוע, ומסתבר שילדים אחרים בגן, מאוד הושפעו מהאירוע הזה. התכונה הזו שלי, להתנגד לחוקי הפיזיקה, עוד ליוותה אותי במשך שנים...