מקרה עין

יש לי בעיה בעיניים. בעצם בעין ימין, תקף אותה ווירוס ובגללו אני לא רואה כמעט כלום. גם את עין שמאל הוא תקף, אבל ברחמנות. אחרי שראיתי 6/6 זה די שוק לא לראות כמעט כלום. יש אקוואריום גדול בקבלה למרפאת החירום, הבטתי ישר לתוך המים עם העין הפגועה, ויכולתי לראות מקרוב את הדגים שוחים ומסתכלים על העין שלי באדישות. ברור, מישהו ראה פעם דג שיש לו דלקת עיניים?

לפניי בתור אני רואה אדם זר אך תנועות גופו, קולו ומשהו ממניירות פניו בפרופיל, נראים ונשמעים לי מוכרים, ונזכרתי בו. לפחות 20 שנה לא ראיתי אותו. לא יכולתי לזהות אותו לפי המראה בלבד, משום שהוא קצת השתנה ולפחות עין אחת שלי לא רואה… אבל משהו במחוות גופו ובקולו היו כלכך אופייניים לאותו אדם שאי אפשר לטעות. הוא מאוד מיהר ולא הספקתי לתפוס אותו. קראתי לו אך הוא לא שמע. לאחר כמה שעות, סיימתי את הביקור (כל ביקור שם הוא של מספר שעות, וזהו ביקורי השלישי השבוע…), וקצת תעיתי בדרכי החוצה. נראה לי שצריך שלטים מאירי עיניים במרפאת העיניים לדרך החוצה...

בגלל הטעות הזו, נתקלתי בו. הוא בדיוק יצא מניתוח חירום בעין (ולכן כלכך מיהר, קודם) וכך עמדנו זה מול זו עם עין אחת רואה ועין אחת עוד לא, ושוחחנו כאילו המשכנו את השיחות שהיו לנו אי אז, כאילו לא עברו שנים וכאילו לא באנו לפה בניסיון להציל את העין.

מה אנחנו רואים באדם האחר שאתו יש לנו קשר? מה אנחנו זוכרים? למה אנחנו שמים לב? וכיצד אנו מזהים את האחר?

כשהראיה שלי תקינה, מספיק לי מבט מהיר כדי לזהות כמה סימנים ולדעת מיהו האדם הזה. אם עברו הרבה שנים והשתנינו, המבט המהיר כבר לא מספק את הזיהוי ונדרש זיהוי ברמה עמוקה יותר - קול, טון דיבור, מחוות וכו'. כשאני לא רואה טוב, חושיי האחרים מקבלים עדיפות והם נותנים ממד נוסף למפגש, אך אפשר להביא אותם למפגש גם ללא היחלשות הראיה.