גיל ההתבגרות - בגוון דרמתי

תקופת ההתפתחות מגיל 14 ועד 21 מלווה בסערות ודרמות שלא ייאמנו. כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הצורך בהכרה והשתייכות חברתית הולך וגובר ויכול לגרום לכל מיני תופעות (בעיקר בגיל 15,16) של התמכרויות: עישון, אנורקסיה, סמים, אלכוהול, בולימיה ועוד.

קיבלתי חיסון מפני הסכנות האלה במשך שנתיים, בגיל 13-15. את החיסון לא קיבלתי בזריקה אבל זה היה לא פחות כואב. בדיוק לכבוד כיתה ח' עברנו דירה והגעתי לבי"ס בקיבוץ, אליו הגיעו תלמידים מכל יישובי האזור. ביום הראשון בביה"ס החבר'ה צחקקו ביניהם והתרחקו ממני, הייתי מוחרמת ואף אחד לא דיבר אתי. למרות שלכאורה לא היה עלי שום סימן מיוחד, כולם נזהרו מפניי כאילו הם יודעים דבר מה, הנסתר ממני. לקח לי שנים לגלות (בזכות הייעוץ הביוגרפי) שאני עוברת מסלול הכשרה לחיזוק מערכת החיסון שלי כדי שאוכל ללכת כנגד הזרם. בייעוד שלי טמון משהו לא שגרתי ולשם כך יש צורך לגייס כישורים מתאימים. דבר נוסף שהיה עלי ללמוד, היה לכבד ולהעריך את האנשים הדחויים שנמצאים בשולי החברה, לקדם ולעזור להם להתפתח, ואין דרך טובה יותר מאשר הניסיון האישי.

למי שלא מכיר, בקיבוצים (לפחות אז) היו שתי תופעות חברתיות של מקובלוּת ומעמד: לזלזל בלימודים ולעשן. בשני דברים אלה, לא היה לי עניין משום שהייתי מוחרמת ולא היה לי מה להפסיד. אז העמקתי בלימודים (תחילתם של סממני חנונית מדאיגים) ולא נגעתי בסיגריות. בתקופה זו, כמעט ולא דיברתי (לא היה עם מי) והייתה לי תחושה פנימית שיום אחד בעתיד, יעמדו מילים אלה לזכותי. אולי הן נאמרות כאן בבלוג הזה.

לאחר שהפנמתי את היותי זרה ומוזרה עברנו דירה לכבוד כיתה י'. בביה"ס החדש היה מאוד חשוב ומקובל להוציא ציונים גבוהים, ופתאום היה לי יתרון, אך לקח לי עוד כמה שנים עד שחזרתי ממש לדבר.

האם גם אתם עברתם "מסלולי הכשרה" דרמתיים ומיוחדים?

לפוסט הקודם